ארנון נולד ביסוד המעלה. בן למשפחה
המעורה בחיי הארץ, וקרובה לנושאי הביטחון
וההתיישבות. אביו, סגן אלוף, מג”ד בשיריון,
שירת תקופה מסוימת בדרום הארץ, ובני
המשפחה עברו להתגורר בסמוך אליו. מאוחר
יותר חזרה המשפחה כולה ליסוד המעלה.
ארנון למד בבית הספר היסודי במושבה.
המשיך בבית הספר התיכון בכפר בלום והשלים
את לימודיו במגמת אלקטרוניקה.

במלחמת יום הכיפורים נהרג יואב, אביו של
ארנון.

ארנון גדל, והנה הוא נער. צנום, גבוה, שיער
שופע תלתלים רכים וכהים, המשתפלים אלי
כתפיים. בביתו, הוא ספג את אווירת האהבה
לארץ, והמשיך בדרכו של אביו. הוא הצטיין
בכושר מנהיגות, וכנער, ארגן את הילדים
במושבה לפעילות במסגרת “מכבי הצעיר”,
ומשך אותם אחריו לטיולים, מחנאות ושדאות.
גילויי האחריות והנכונות לסייע ולהושיט כתף,
אפיינו את ארנון, הן כילד והן כנער. בגרות רבה
ומסירות ניכרו בו, כשהוא התרוצץ ושיחק עם
חבריו, כאשר הוא עבד במשק וסייע למשפחתו
וגם כשהיה טורח ומשקיע בלימודיו.

בית משפחת וספי, ביתו של ארנון, שימש
כמרכז לחבריו, והיה פתוח לכל ידיד. חברים
אלו, אכן הקיפו את ארנון, בכל שעה, ביום
ובלילה. עם פרוץ מלחמת שלום-הגליל, עת
נקראו הגברים לשירות מילואים, נחלץ ארנון
לסייע בקטיף המשמש במשקים ורתם לעבודה
את חבריו מהסביבה.

בהגיע שעתו להתגייס, דרכו הייתה ברורה
לו ועל אף היותו יתום, הוא תבע את זכותו
להתנדב ליחידה קרבית. כך, בעקשנות ובכוח
רצון עז, פילס לעצמו את הדרך אל סיירת
הצנחנים. לאחר סידרת אימונים בסיסיים
כטירונים, נשלחו חברי הצוות של ארנון לחזית
בלבנון. ארנון, כבר אז, הספיק להתבלט כאדם
חברותי ונעים. הוא התנדב לכל פעילות וזכה
להערכת מפקדים ולוחמים כאחד.

היחידה פעלה בהרי השוף, במטרה להפסיק את
הקרבות בין הדרוזים לנוצרים. בעת שנע הכוח
בטור נגמ”שים, עמד ארנון בצריח הנגמ”ש עליו