דוד נולד ב-ו’ בכסלו התשל”ו  28.11.76, למנחם ונעמה, יחד עם אחיו התאום ישי בישוב עפרה. בילדותו בעפרה ספג את הערכים שליוו אותו בהמשך דרכו, אהבת הארץ, אהבת האדם, פתיחות וחברות אמת, אהבה לטבע, לטיול ולנופים בעיקר לנופי המדבר, בו הרבה לטייל.

בתיכון למד בישיבת כפר הרא”ה והיה מדריך בתנועת הנוער בני עקיבא בעפרה. לאחר מכן למד שנה במכינה הקדם צבאית בעלי, וגם בתקופה זו המשיך דוד בטיוליו הרבים ברחבי הארץ. בתום שנה זו התגייס לצה”ל והתחיל קורס טיס. לאחר כשנה הודח מהקורס והצטרף לצוות בסיירת הצנחנים תחת פיקודו של ערן שמיר הי”ד. כבר מתחילת דרכו בסיירת בלטו תכונותיו המיוחדות, מנהיגות שקטה, יכולת ניווט והתמצאות יוצאת דופן בשטח. הקשר בין דוד לערן מפקדו חרג מהקשר הרגיל בין מפקד ופקוד. ערן ראה בדוד חייל מעולה ומפקד מצוין לעתיד, וגם לאחר שסיים ערן את תקופת פיקודו על הצוות המשיך והתחזק קשר אמיץ זה. כשמונה חודשים לאחר מכן, ערן נהרג בלבנון, ודוד שהיה עדיין חייל במסלול ספד לערן בדרכו האחרונה. מותו של ערן ורצונו של דוד להמשיך את דרכו ולהנחילה לבאים, היוו את הדחיפה האחרונה ליציאתו לקורס קצינים. ואכן, שבועיים לאחר נפילתו של ערן יצא דוד לקורס, וחזר לפקד על צוות במסלול ההכשרה בסיירת. כקצין, הנהיג דוד ביחידה את נושא “הסיירות וההישרדות במדבר” במסגרת מסלול הכשרת הלוחמים. דוד טען שלא מספיק לדעת ללכת בשטח או להסתתר בו, חשוב לשלב בין הכל ולהכיר את השטח לעומקו, כאילו נולדת בו. כשסיים דוד את תפקידו בצוות “דוד”, התמנה למפקד צוות הלוחמים ביחידה.

בליל ה-23 בפברואר 1999, בעת מבצע של הסיירת בעומק שטח לבנון, תוך לחימה אמיצה ופיקוד על הכוח כדי להביא לחילוץ חבריו שנפגעו, נפצע דוד אנושות. ברגעיו האחרונים, כשהוא מתמצת את כל דרכו ואישיותו, אמר לחבריו שבאו לחלצו: “עזבו אותי, לכו לאחרים מצבם קשה יותר”. מיד לאחר מכן נשמעה נשימתו האחרונה ונדם קולו.