אזכור אותך לנצח, אחי.
נון (חבר לצוות,
מתוך הספד בעליה לקבר).

מכתב ממשפחה שכולה
שביקר לפני הפעילות:

יום ראשון י”א תשרי תשס”ח

לתמר ויעקב שלום.
ביום א’, די בתשרי עמד בפתח ביתנו
עלם חמודות גבה קומה עם רבע חיוך,
לבוש בחולצת טי שחורה עם כיתוב של
סיירת הצנחנים ולראשו כיפה. “שמי
בן-ציון הנמן ממושב נוב ברמת הגולן”
אמר. בידיו היה שי שהביא מהבית:
שני בקבוקי שמן זית אורגני מתוצרת
עצמית של אבא. הוא סיפר שנשלת
אלינו מטעם הסיירת. הם החליטו
להוציא ספר זיכרון חדש לחללי
הסיירת, מפני שבשנים האחרונות
נוספו חללים אחדיס לרשימה העצובה
וברצונס לתת גם להם מקוס במפעל
ההנצחה. בהזדמנות זו רוצים לחזור
ולשמוע מן המשפחות אם יש להן עניין
לעדכן את חומרי הזיכרון על יקריהם.
הפגישה שמחה אותנו מאוד. אחינו
נהרג לפני שנים רבות. ילדינו לא הכירו
אותו. ההורים כבר לא בתיים ואנו
נוסעות את כאב חסרונו לבדנו. והנה
מגיע בחור צעיר והוא מבקש לשמוע
ולדעת והתעניינותו כנה כל כך…
ישבנו ושוחחנו כשעה אפילו בכוס
מים לא יכולנו לכבדו, מפני שנפל
באותו יוס צוס גדליה. סיפרנו לו על
דוד אחינו והשיחה התגלגלה אליו,
אל מושב נוב שבגולן ואל כרמי הגפן
והזית שמגדלת המשפחה במושב.
שוחחנו על מערכת החינוך של הנוער
הדתי ציוני ושמענו על לימודיו בישיבה
בירושלים. השיחה קלחה לה בנעימות
ובסופה נפרדנו בחוס והבטחה לשמור
על קשר ולהעביר לו את שנמצא לנכון.
יישמור על עצמך” אמרנו לו.
למחרת נחרדנו לראות את תמונתו
באינטרנט ואחר-כך בעיתון.
למדנו כי הביקור אצלנו היה שליחות
של מצווה אותה הספיק לעשות רגע
לפני יציאתו לקרב.
… והלב נשבר.
אנא מסרו את רגשות השתתפותנו לכל
האחים והאחיות.

אריאלה דימנשטיין, גתית ברוסטין
קיבוץ הגושרים.