מבצע רודוס
מבצע רודוס הידוע גם כמבצע שדואן הוא מבצע צה”לי שהתרחש ב-22 בינואר 1970, במהלך מלחמת ההתשה באי שדואן (شدوان), אי אלמוגים בים סוף, דרומית-מערבית לשארם א-שייח.
מטרות המבצע היו לקיחת שבויים מצריים כ”קלפי מיקוח” והמשך התשת הצבא המצרי.
במבצע השתתפו לוחמי גדוד 202 של הצנחנים, סיירת צנחנים וחיל האוויר. על סיירת צנחנים ובראשה מפקדה, מוטי פז, הוטלה המשימה להשתלט על המגדלור באי וכן לשמש עתודה ללוחמי גדוד 202, שלוחמיו היו אמורים להשתלט על מגורי החיילים המצריים ולשבות אותם, וכן להשתלט על המכ”ם שבאי. חיל האוויר היה אמור למסך את האי ולהנחית את הכוחות.
על המבצע פיקדו הרמטכ”ל רא”ל חיים בר-לב, מג”ד 202 יעקב חסדאי ומפקד סיירת צנחנים סרן מוטי פז.
הלוחמים התאמנו לקראת המבצע בשארם א-שייח’ משם הוטסו במסוקים מסוג סופר פרלון (“צרעה”), השתלטו על האי ושהו בו 36 שעות. לצה”ל היו שלושה הרוגים ושבעה פצועים. לחיל המצב המצרי באי היו שלושים הרוגים ו-62 שבויים.
שתי טרפדות מצריות שהתקרבו לאי נתקפו ע״י מטוסי עייט וסמב״ד והוטבעו. בכך נגרמו למצרים הרוגים נוספים. אחד מהם היה מוקדם (סא”ל) חוסני חמאד, ששרת בחטיבת ספינות הטורפדו שפעלה בים האדום, ונהרג כשהוא על אחת הספינות שנפגעו. הנ”ל השתתף בכוח הימי שחסם את מיצר טיראן ב-1967 בפני השיט הישראלי. כן נפגעו במהלך הקרב גם מספר ספינות דיג אזרחיות שפעלו באזור, ואנשיהן נהרגו.
יומיים לאחר המבצע, ב-24 בינואר, התרחש באילת אסון משאית התחמושת. משאית שנשאה מוקשים שפונו מהאי שדואן במבצע, נתקעה כשירדה מדלת הנחתת אח”י בת שבע. חיילים מיחידות שונות, אנשי צוות הנחתת ופועלי מספנת חיל הים באילת נקראו לדחוף את המשאית. תוך כדי דחיפה אירע הפיצוץ שגרם למותם של 24 חיילים ואזרחים עובדי צה”ל ולפציעתם של רבים.