איתן בלחסן

רב-סרן איתן בלחסן

רס”ן איתן בלחסן
בן ציונה וקלוד

נולד ברמות נפתלי

ביום י”ד בשבט תשכ”ט –
2.2.1969
 
נפל ביום ז’ באדר תשנ”ט –
23.2.1999
 
התגייס ביולי 1987

נפל בקרב בלבנון
מקום קבורה: רמות נפתלי
בן 30 בנופלו

רס”ן איתן בלחסן

בן ציונה וקלוד

נולד ברמות נפתלי

ביום י”ד בשבט תשכ”ט – 2.2.1969

נפל ביום ז’ באדר תשנ”ט – 23.2.1999

התגייס ביולי 1987

נפל בקרב בלבנון

מקום קבורה: רמות נפתלי

בן 30 בנופלו

איתן נולד ב 2.2.69,

במושב רמות נפתלי בגליל
העליון, בן שלישי להוריו, ציונה וקלוד, שעלו
ארצה ממרוקו וטוניס, ואח לירון יואב ואוסנת.
איתן גדל והתחנך ברמות נפתלי, שם ספג
ערכים נעלים של אהבת העם והמולדת, רגישות
והתחשבות בזולת, אהבת הטבע, טיולים
ומרחבים.

איתן למד בביה”ס היסודי אזורי ביסוד
המעלה, תמיד התבלט בחברת הילדים והנוער
ולמרות ביישנותו היה מנהיג ומוביל בחברה.
את חטיבת הביניים והתיכון למד בביה”ס
האזורי עמק החולה בכפר בלום. איתן הצליח
בקלות בכל תחומי הלימודים מבלי להשקיע,
והיה אהוב גם על המורות וגם על הבנות.
בחטיבת הביניים פגש איתן את רעיה בת כפר
בלום, שלימים נשאה לו. בנערותו, עזר איתן
להוריו במשק החקלאי, עבד במטעים במחלבה
ובניהול הקטיפים.

ביולי 87 התגייס איתן לצה”ל בשאיפה להגיע
לסיירת צנחנים. בגיבוש איתן התייבש משתייה

מג’ריקן עם נפט, נילקח לביה”ח והחמיץ את
הגיבוש.

איתן סיים בהצטיינות טירונות, התחיל קורס
מדריכי צניחה אך לא וויתר על חלומו להגיע
לסיירת הצנחנים. לאחר מאמצים רבים
התחיל איתן מסלול כלוחם ביחידת החה”ן של
הצנחנים, סיים מסלול, יצא לקורס מ”כים,
וביולי 89 יצא לקורס קציני חי”ר. אחרי הקורס
שאר איתן לפקד על מחזור אחד של צוערים
בבה”ד 1 ואח”כ חזר לחה”ן בתפקיד מפקד
צוות סמלים. לאחר שנת הקבע איתן השתחרר,
חזר לעבוד עם אביו במשק ובמחלבה, בדק
אופציות של עבודה ביטחונית ובילה רבות אצל
רעיה בכפר בלום. 

כעבור תקופה של חצי שנה
חזר איתן, לבקשת מפקדי החטיבה, להיות
סמ”פ בפלוגת אוג’ 91′ בגדוד 202. באוג’ 92
קיבל לפיקודו פלוגת טירונים והתחיל איתם
מסלול של שנה ושלושה חודשים. לאחר
שסיימו מסלול איתן יצא לכמה חודשי חופש,
ואח”כ התחיל תפקיד שלא היה קודם בבסיס
ההכשרה של הצנחנים – “חונך מפקדי פלוגות”.
איתן ורעיה חיו בדירה שכורה בר”ג. לאחר מכן
איתן התמנה לסמג”ד בגדוד 202 והוא ורעיה
עברו לחיות בקרית שמונה.
בסיום תפקיד זה יצא איתן לשנתיים לימודי
תואר אקדמאי ובמקביל יזם את הקמת
הצימרים בחצר משק הוריו.
ב- 9.9.96 איתן ורעיה נישאו.

ב- 17.7.97 התמנה איתן למפקד סיירת צנחנים.
כחודשיים לאחר מכן נולדה בתם נעם, כאשר
איתן היה במהלך פקודה לתרגיל יחידה
הראשון שלו. תחת לחציו של המח”ט, נסע
איתן לבית החולים בצפת למספר שעות, לראות את
אשתו ובתו.
איתן, בכל דרכיו הצבאיות ובכל תפקידיו,
היווה דוגמא אישית לחייליו ודרש מהם מה
שדרש מעצמו: יושר, דייקנות, אמינות, ירידה

לפרטים, משמעת עצמית גבוהה ושאיפה
למצוינות. אל פקודיו התייחס כאב, אח, חבר
ומפקד כאחד.

איתן השקיע את כל כולו בפיקוד על הסיירת,
ותמיד שאף להצליח ודרש כל הזמן מבצעים
מעניינים ומורכבים. במקביל, תמיד היה מעורב
בכל המתרחש בבית הוריו ובביתו עם אשתו
וילדתו, בניהול הצימרים והמטעים כאחד.

ב-22.2.99 יצאה סיירת צנחנים ובראשה איתן,
למבצע חודר קו אדום בלבנון. ב-23.2.99, שעה
00:40, בהגיעם לפתיחת עמדה, נפתחה לעברם
של איתן ולירז טיטו אש מטווח קצר והם נהרגו
במקום. בהמשך, בניסיון לחלצם מהתופת,
נהרג גם דוד גרנית ונפצעו עוד חמישה חיילים.

באיתן היה גלום אופי של אדם צנוע וביישן
מחד, אך בעל בטחון עצמי רב מאידך. אדם
בעל שאיפות מרחיקות לכת, אדם אוהב, שמח
ובעל חוש הומור, יפה תואר ואהוב על כל
סביבתו.

הדפים אינם מספיקים להכיל את כל תכונותיו,
אופיו ודרכו במגוון מסלול חייו המגוון.

יהי זכרו ברוך

אל איתן ועליו:

באנו לחלוק לך כבוד אחרון. כבוד של מפקד,
כבוד של לוחם, של מנהיג, של צנחן, של ידיד
ושל אב. כבוד של נופל.

כזה היית, ואת כל אלה איגדת. ישר בכל
מעשיך, נאה בכל מידותיך, זך בעצה ובדעת,
ידיד נאמן, אמיץ וגיבור, עז ואיתן.

 

היית איש חיל נערץ על כולנו. סימלת עבורנו
את האלמוות, את הנצחיות, את החיים, וקשה
לנו לעכל שדווקא אתה, שהיית כה חי, כבר לא
איתנו.

 מגיל 18 עד יומך האחרון היית חייל. את כל
חייך הבוגרים הענקת לצבא, למדינה ולתושבי
הארץ הזאת, ואנו כאן מרכינים ראש ומצדיעים
לך על כל מהלך חייך.
כמפקד וכמנהיג לחמת ללא חת ודאגת לנו ללא
לאות. וידאת עשרות פעמים שאיננו מסתכנים
לשווא, לימדת אותנו ערכם של חיים, ואף פעם
לא איבדת את הרגישות האנושית ששולבה
בחוסנך. כעסת כשסיכנו עצמנו, ולא ישנת אם
לא ישנו. היה לנו אמון מלא בך, יראת כבוד
מהולה בהערצה והערכה עמוקה, שהלכו ונבנו
ככל שהכרנו אותך. הכל נבע ממך, מפעולותיך,
ממעשיך. את הכל שאבנו ממך.


יחד עם היותך חייל מושלם, ואיש של מילים
מעטות לצד מעשים גדולים, עדין היית איש
משפחה חם. רק ביום חמישי האחרון שמענו
אותך משוחח עם נעם ביתך בת השנה וחצי.
מספר לה ש”אבא בא ביום שישי”. אוהב אותה,
קרוב אליה ורך. נועם יחד עם רעיה, אהבת
נעוריך, היו מקור כוחך. כולנו ידענו שמהן
שאבת את כל מה שהשקעת בנו. אז, באותו
יום חמישי, בשיחתך עם נעם בה בישרת לה
שתבוא, לא העלינו על דעתנו שביום שישי
זה לא תגיע, וביום חמישי לא תבשר. אז,
עמדנו משתאים, מנסים ללמוד איך לאחד את
כל התכונות הנהדרות שהיו לך: את החום
והמסירות, את השקט והצניעות עם המנהיגות
הנחרצת וחוסר ההתפשרות הערכית, שהיו בך.
תהיה מליץ יושר ליקיריך, לאהוביך ולנו. אל

תשכח אותנו, כפי שאיננו שוכחים אותך, ותהי
נשמתך צרורה בצרור החיים.
משפחת הסיירת.

ביקור שני שלנו פה בסיירת מאז שאיתן הלך.
המעמד מאוד קשה, כואב וחונק מצד אחד,
מצד שני תחושה של בית ומשפחה חמה מציפה
אותי, למרות שבכל התקופה שאיתן פיקד על
היחידה ביקרתי פה פעמים בודדות בלבד.
מכם אני שואבת הרבה כוחות וחיזוקים
שעוזרים לי להמשיך. רק עכשיו ברור לי כמה
מיוחדים אתם, וכמה מיוחדים הייתם לאיתן,
ולמה היה לו חשוב כל כך להשקיע את מרבית
זמנו וכוחו בכם.

 בשנתיים האחרונות למדתי על בשרי כמה
הפיקוד על היחידה הוא משימה מורכבת וקשה
לכל מפקד חדש שנכנס לתפקיד. על אמיר נפלה
משימה קשה יותר בנסיבות הטראגיות, אך
בטוחני שהוא יצליח, וכבר הצליח, לעמוד בה.
טיפים מעטים אעביר לאמיר באופן אישי.
כולי תקווה שתקופת ההסתגלות תהיה קלה
וקצרה גם לאמיר וגם לכם.

 טקס נטיעת עץ הזית דווקא פה בסיירת
מסמל עבורי את דמותו של איתן שתמשיך
לצמוח ולגדול ביניכם ותשרה עליכם את רוחו
ודרכו המיוחדת של איתן. העץ יכה שורשים
פה באדמת הסיירת ויקשור בינינו – משפחת
בלחסן ובנכס משפחת הסיירת וחטיבת
הצנחנים.

 מתוקף תפקידכם ירשתם מאיתן גם ילדה בת

 

שנה וחצי שברגע שתתחיל קצת להבין תרצה
לדעת הרבה על אבא שלה, לי יהיה מאוד חשוב
וברור שהקשר המיוחד שהיה לכם עם איתן
ימשך גם אתנו וגם עם נעם.

מי ייתן ועץ זית זה יביא אלינו במהרה את
השלום, וימנע אובדן חיים כה יקרים לכולנו.

רעיה

“…אתה שהיית צוק איתן הכריעו אותך הכדורים…”

איתן, עברה שנה בלעדיך.
אין מילים שיבטאו את הכאב והאובדן.
אנו נושאים אותך בלבנו מאז נפילתך ונמשיך
לזכור אותך עד אחרית ימינו.

אתה שהיית צוק איתן הכריעו אותך הכדורים.
ואנו שואלים את עצמנו הייתכן שלא נשמע את
צעדיך הבוטחים ונראה את דמותך האיתנה?!
קשה מנשוא להתרגל למציאות המרה. ערבי
שישי, שבתות וחגים שכה אהבת איבדו את כל
משמעותם בלעדיך. הימים והחודשים שחולפים
רק מחזקים את הכאב והגעגועים אליך.
אבל מוכרחים לאסוף את כל הכוחות ולהמשיך
קדימה, בדרך שהנחלת לנו ובה היית רוצה 
שנמשיך.

יהי זכרך ברוך

אמא.

שנים רבות הכרנו אותך בהתחלה בתור החבר
של רעיה שלנו ואח”כ בתור החתן שלנו. תמיד
שקט, לא מתלהם, שקול, עדין נפש, משרה
נינוחות, “הכל יהיה בסדר” – נהגת לומר. כמה
התפללנו אמא ואני יום יום שעה שעה, שתחזור
בשלום, שהכל יעבור בשלום, ותבנו יחדיו אתה
ורעיה את עתידכם שנראה מבטיח. והגורל
התאכזר, ואתה לא אתנו לעד. הכל תם, הכל
יהיה שונה, קשה אחר ועצוב עד בלי די.

בערב של אותו יום מר ונמהר, נעם בתך
הקטנה, הניצן שרק החל להנץ, שרק התחילה
להכיר אותך, לקחה את תמונתך, אימצה אותה
לליבה, נשקה לה ואמרה: “זה אבא שלי” את
המנהג הזה רעיה לימדה אותה, והיא עשתה
זאת פעמים אין ספור, אך הקטנה לא ידעה
ואנחנו לא פיללנו, שלא תחלופנה מספר שעות
ואתה כבר לא תהיה אתנו לעד.

הגעגועים רק מתחזקים בחלוף הימים וגם
הזמן לא מטשטשם, נוח בשלום גיבור שלנו, בין
רגבי מושב הולדתך.

אוהבים ומתגעגעים עד אין קץ.
רבקה וזיו.

ממכתביו

רעיה
אני מקווה שנרגעת קצת מהבכי וחזרת קצת
לשגרה, אסור לקחת את הכל, ואת החזרה שלי
לצבא בפרט, בצורה קיצונית. זה רק עניין של
זמן עד שאת תתרגלי וכמובן גם אני. גם לי
קשה לעזוב תקופה כל כך יפה ולחזור למסגרת

הצבאית, אבל אלו החיים וכל דבר טוב
מסתיים. זה לא אומר שלא יהיה טוב
מעתה אבל צורת החיים תהיה טיפה
שונה.

אני אשתדל בצד שלי וגם את תשתדלי
בצד שלך לחזור מהר לחיים הרגילים,
לנהל את הבית, להמשיך את ההיריון
בצורה בטוחה וגם לנהל את הצימרים
כשצריך. אסור שכל מה שבנינו במהלך
כמעט שנתיים ילך לאיבוד כי בסה”כ
כבר ניהלנו מערכת יחסים כזאת בעבר
ועברנו אותה ביחד (אמנם לא כזוג
נשוי) בצורה יפה.

אני מקווה שאגיע הביתה היום, ומחר בבוקר אסע לבית ליד.

זהו, אני מסיים. שוב אני אומר שתירגעי
ואל תתרגשי יותר מדי כי אני חושב
שעברנו תקופה יפה ביחד, הספקנו המון והיה כייף ביחד, זהו אני זז.

אוהב מאוד,
איתן