רב״ט יוסף שוישיה

בן רבקה ומרדכי‬
‫נולד בירושלים‬
‫ביום י"ג בניסן תרצ"ו ‪5.4.1936 -‬‬
‫נפל ביום י"ג באב תשט"ו ‪21.7.1956 -‬‬
‫התגייס באוגוסט ‪1954‬‬
‫נפל בעת מילוי תפקידו‬
‫מקום קבורה‪ :‬ירושלים‪ ,‬הר הרצל‬
‫בן ‪ 20‬בנופלו‬





אודותיו:

יוסי נולד בערב פסח בעיר העתיקה בירושלים‪,‬‬
‫להורים יוצאי מרוקו‪ ,‬אף הם ילידי העיר‬
‫העתיקה‪ .‬משפחתו הייתה משפחת עובדים‪.‬‬
‫כשהיה אביו של יוסי בן שש עשרה‪ ,‬נפצע‬
‫במאורעות ‪ .1921‬עשרים שנה נשא בגופו כדור‬
‫עופרת ששולח בו‪ .‬בגיל שלושים ושבע הוכרע‬
‫אביו והלך לעולמו‪.‬‬
‫עול הפרנסה והמחייה נפל על האם‪ ,‬וחמשת‬
‫הילדים נשארו בהשגחת סבתם‪ .‬בן חמש היה‬
‫יוסי כשהתייתם‪ .‬בלית ברירה נשלח כעבור‬
‫שנתיים לבית היתומים "דיסקין"‪ .‬מזגו הלוהט‪,‬‬
‫אופיו המרדני והרגשות העמומים שפיעמו בו‪,‬‬
‫לא אפשרו לו להסתגל לאורח החיים ולאווירה‬
‫במקום‪ .‬שנתיים התענה בבית היתומים‪ :‬היה‬

‫בורח‪ ,‬מתחמק‪ ,‬מסתתר‪ ,‬סופג מלקות ועונשים‬
‫וחוזר חלילה‪ .‬בסוף הוציאה אותו אמו מן‬
‫המוסד‪.‬‬
‫עם פרוץ מלחמת השחרור עזבה המשפחה את‬
‫העיר העתיקה‪ .‬יוסי‪ ,‬אז נער בן אחת עשרה‪,‬‬
‫התרוצץ ברחובות ירושלים הנצורה‪ ,‬הריע‬
‫לשיירות הפורצות את ההסגר והגיש מים‬
‫ללוחמים‪ .‬למקלט סרב להיכנס בעת ההפגזות‪:‬‬
‫"לכל פגז יש כתובת"‪ ,‬היה מסביר לאמו‪.‬‬
‫כשהיה בן שלוש עשרה שהה חצי שנה בקיבוץ‬
‫כברי‪ ,‬שם חיה אחותו‪ .‬לאחר מכן עבר לבית‬
‫הספר בקיבוץ גבת‪.‬‬
‫זו הייתה התחלה של פרשה חדשה בחייו‪.‬‬
‫תקופה רבת לבטים וחבלי הסתגלות‪ ,‬רבת‬
‫אתגרים וניצחונות‪ .‬בנער‪ ,‬שלא ידע שקט‬
‫ומנוחה בחייו‪ ,‬הלכו והסתננו תכונותיו‬
‫המיוחדות‪ ,‬עד שהתגלו בכל הדרן‪.‬‬
‫מראהו בלבד‪ ,‬של יוסי‪ ,‬עורר תשומת לב‪ :‬נמוך‬
‫קומה‪ ,‬רחב כתפיים‪ ,‬שחור שיער‪ .‬חיוורון קל‬
‫עוטה את פניו‪ ,‬גם בהתלהטו‪ ,‬ועיניו בוערות‪.‬‬
‫לבושו היה מרושל‪ ,‬בקיץ ובחורף היה נעול‬
‫סנדלים‪ ,‬ובת‪-‬צחוק הייתה נסוכה על פניו ואינה‬
‫משה‪ .‬ביום היוולדו כמו עלתה זו ביחד איתו‪,‬‬
‫ורק לפני ה"ואריאציות" של בת‪-‬צחוקו‪ ,‬ניכרים‬
‫היו מצבי הרוח שלו‪ .‬נדמה היה שאש‪-‬תמיד‬
‫יוקדת בו‪ ,‬ומבקשת פורקן ומוצאת‪ .‬הרבה‬
‫"יוסי" שכנו בנפשו‪ . . .‬היה זה יוסי השתלב‬
‫היטב בחברת בני הקיבוץ‪ ,‬אך ההצלחה בחברה‬
‫אינה משכרת אותו‪ .‬היה זה יוסי ‪ -‬שמאורעות‬
‫עם וארץ הסעירו וזעזעו אותו‪ ,‬מחפש פשר‬

‫דברים בספרי סוציולוגיה ומרכסיזם‪ .‬היה‬
‫יוצא‪ ,‬מדריך במעברה סמוכה לקיבוץ‪ ,‬מזדהה‬
‫וחש את מצוקות נערי המעברה‪ ,‬וקושר איתם‬
‫קשר חם ואוהב‪ .‬יוסי בינו לבין עצמו נער‬
‫מלא ערגה וגעגועים לרעות ולהתרפקות‪ .‬היה‬
‫כותב מכתבים מלאי רגש לאמו או צולל בים‬
‫השירה‪ ,‬ולא משנה איזה שירה‪ :‬וולט ויטמן‬
‫או אלתרמן‪ ,‬טשרנחובסקי‪ ,‬חיים גורי או פבלו‬
‫נארודה‪ . . .‬וכל זאת כעין פרוזדור אל דרך‬
‫הביטוי העיקרית שלו ‪ -‬היצירה‪ .‬שעות היה‬
‫מסתגר בסטודיו הקטן שבנה‪ :‬מצייר‪ ,‬רושם‬
‫ומפסל‪ .‬בקו ובצבע שיכך את סערת רוחו‪ ,‬ונסך‬
‫בהם את חייו‪ .‬עולמו הרגיש משתקף עד היום‪,‬‬
‫באותם פסלים וציורים שנותרו אחריו‪ .‬דומה‪,‬‬
‫שכל שראה נקלט‪ ,‬כל שחש בנפשו ובשוטטו‬
‫בדרכים‪ ,‬הכל התנקז אל אותה יצירה אמיתית‪.‬‬
‫עמוס מטען חיים כבד‪ ,‬שאיפות וחלומות‪ ,‬יצא‬
‫יוסי‪ ,‬עם בוא גיוסו‪ ,‬לצבא‪ .‬הוא חשב להתגייס‬
‫לחייל האוויר‪ ,‬אך שנוכח שהדבר אינו אפשרי‪,‬‬
‫החליט סופית להתגייס לצנחנים‪ .‬כחייל בלט‬
‫דוקא בשל השקט שבו והרצינות בה מילא כל‬
‫תפקיד‪.‬‬
‫יוסי נפצע בעת אימוני הפלוגה‪ .‬כששכב בבית‬
‫החולים לא התאונן‪ ,‬למרות כאביו‪ ,‬רק שאל‬
‫אם יוכל לחזור לעבודה במשק ולציור‪ .‬בעודו‬
‫מדמם‪ ,‬מלמל‪" :‬הלוואי וזה היה קורה בפעולה"‪.‬‬
‫בבית החולים נפטר מפצעיו‪.‬‬
‫הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר‬
‫הרצל‪ .‬יהי זכרו ברוך‪.‬‬

‫יוסי ביצירתו‬
‫נכון שרבים לא הכירו את טיבו האמיתי של‬
‫יוסי‪ ,‬לא כל שכן את נפש האמן שבו‪ .‬כן‪ ,‬הייתה‬
‫ליוסי נפש של אומן‪ ,‬חבויה עמוק בסתר ליבו‪,‬‬
‫שהייתה פורצת מאליה החוצה ונשקפת מעיניו‬
‫בשעה של רצינות‪ :‬כשהיה בוחן חפץ כלשהו‬
‫בידיו העסקניות‪ ,‬כשהיה מסתכל בנוף חדש‪ ,‬או‬
‫כשהיה מעיין בספר אומנות‪.‬‬
‫יוסי ניחן בכושר התרשמות מופלא‪ .‬הוא‬
‫התקשה להביע התרשמותו במילים‪ .‬גם‬
‫כשהיינו יושבים עימו בחדר‪ ,‬כשהיה מספר על‬
‫מסע אחרון אי שם בנגב‪ ,‬או על צניחה שביצע‪,‬‬
‫היה מספר בקטעי מילים בלבד‪ ,‬ותמיד היה‬
‫נעזר בכפות ידיו‪.‬‬
‫ליוסי הייתה דרך משלו לבטא את עצמו‪ :‬הוא‬
‫היה מצייר ומפסל‪ .‬הייתה לו‪ ,‬ליוסי‪ ,‬שאיפה‬
‫עזה ליצור‪ ,‬לתאר ולהביע בקו ובצבע‪ .‬בקורס‬
‫הראשון לציור בו השתתף‪ ,‬היה רושם מצוין‪,‬‬
‫אבל בצבע עוד לא "הלך" לו‪ .‬הוא ניסה עוד‬
‫ציור ועוד ציור‪ .‬היה מתלבט ומורח צבע‪ ,‬וכשזה‬
‫לא "הצליח" כמעט שהתייאש‪ ,‬והיה סובל ממש‬
‫מדיכאון‪ .‬אולם‪ ,‬עד הקורס הבא למד היטב את‬
‫המלאכה‪ ,‬וציוריו בלטו בתערוכת הסיום‪.‬‬
‫יוסי אהב לצייר נוף‪ .‬בצבעים שקופים ובהירים‬
‫היה מעביר אל הנייר במכחולו את גוני הטבע‬
‫החיים‪ .‬אך לא רק צבעים‪ .‬גם השלווה שבנוף‬
‫מצויה בציוריו‪ .‬פעם מצא לו איזה קוץ‪ ,‬ושעה‬
‫ארוכה ישב וציירו בסבלנות מפליאה‪ ,‬כל זיז‬
‫וכל קמט‪ .‬אחר דחק את ציורו לתוך צרור‬
‫רישומים‪ ,‬ואין לדעת אם העיף בו מבט מאז‪.‬‬
‫משהתבגר קצת‪ ,‬התבגרו ציוריו‪ .‬בעיקר‬
‫השפיעה עליו תקופת הדרכתו במעברה‪ .‬היה‬
‫יושב בסטודיו‪"/‬עטלייה" שלו‪ ,‬ומעלה על‬
‫הנייר דמויות והווי חיים מהמעברה‪ :‬פני ילדים‬
‫שהסבל והרעב נשקפים מעיניהם הגדולות‪ ,‬אם‬
‫וילדיה או דמות פועל‪ .‬לא תמיד הבנו אותו‪,‬‬
‫לעתים היינו מלגלגים עליו בשל הנושאים‬
‫שבחר‪ ,‬אך הוא חייך חיוך סתום ושתק‪.‬‬
‫את הפיסול החשיב יותר מאשר את ציוריו‪,‬‬
‫משום שהפיסול נתן לו הרגשת יצירה גדולה‬
‫יותר‪ .‬כשהיה מתחיל בפסל‪ ,‬היה נסחף כולו‬
‫לעבודה ולא הניח את האזמל עד שסיים‪ .‬באחד‬
‫הקורסים‪ ,‬יום לפני סיום הקורס‪ ,‬התחיל‬
‫בפסל אם ובנה‪ .‬יוסי רותק כל כך לעבודתו‪,‬‬
‫עד שהתבודד בחדר צדדי וישב מהבוקר עד‬
‫לאחר חצות‪ .‬למחרת עמד הפסל גמור בתערוכת‬
‫הסיום‪ .‬כשהיה מפסל היה יושב ‪ ,‬מתקין בידיו‬
‫את גושי החימר ומפזם לעצמו איזה שיר‪ .‬מדי‬
‫פעם היה משתתק‪ ,‬לובש ארשת רצינית ובוחן‬
‫בהתעמקות את הפסל‪ .‬ושוב היה ממשיך‬
‫לעבוד‪ .‬גם בצבא לא זנח את עפרונו ועוד לפני‬
‫השחרור הכין לעצמו חדר עבודה קטן‪.‬‬
‫כזה היה יוסי‪ .‬הוא הלך מאתנו וסוד יצירתו‬
‫עמו‪.‬‬





גלילה לראש העמוד