סמ״ל מאיר-חן מיכאל

בן רחל וראובן‬
‫נולד בקיבוץ אפיקים‬
‫ביום כ"ב בסיוון תרצ"ה ‪23.6.1935 -‬‬
‫נפל ביום ט' באלול תשט"ז ‪16.8.1956 -‬‬
‫התגייס באוגוסט ‪1954‬‬
‫נפל ממארב מחבלים ליד עין יהב‬
‫מקום קבורה‪ :‬קיבוץ אפיקים‬
‫בן ‪ 21‬בנופלו‬





אודותיו:

‫חן נולד בקיבוץ אפיקים‪ .‬למד בבית הספר‬
‫היסודי בקיבוץ‪ ,‬ומשסיים אותו המשיך את‬
‫לימודיו בבית הספר האזורי "בית ירח"‪.‬‬
‫בגיל רך התייתם מאמו‪ ,‬אך גדל כילד חייכן‬
‫ומאיר פנים‪ .‬אמרו שהיה כשמו‪ :‬מאיר פנים‬
‫ומלא חן‪ ,‬כלל שהתבגר כן הלמותו שמותיו‬
‫יותר ויותר‪.‬‬
‫לאחר תקופת לימודים קצרה ב"בית ירח" עבר‬
‫ללמוד נגרות בבית הספר המקצועי "שבח" בתל‬
‫אביב‪ .‬היה הראשון בבני הקיבוץ שפנה לענף‬
‫זה‪.‬‬

‫בחן התגלו כישרונות רבים בשטח הביטוי‬
‫האמנותי‪ ,‬במוסיקה ובציור‪ .‬כמו כן הצטיין‬
‫בהלצותיו וביכולת החיקוי שלו‪ ,‬להנאת חבריו‪.‬‬
‫אהב לתת קולו בשיר‪ ,‬ואהבת המוסיקה ניכרה‬
‫בפניו כאשר שר‪.‬‬
‫גם בכישרון ידידות ניחן חן‪ .‬בחוש ההסתכלות‬
‫שלו השכיל להרגיש ולהבין ללב חבריו‪ .‬ילדים‬
‫קטנים היו אהובים עליו‪ ,‬והיה מרעיף עליהם‬
‫מחיוכיו הלבביים‪.‬‬
‫באוגוסט ‪ 1954‬גוייס לצה"ל‪ .‬כצנחן סיים קורס‬
‫צניחה‪ ,‬וכן את הסדרות הראשונות שעברו‬
‫חיילי הפלוגה‪.‬‬
‫בהיותו בליווי אוטובוס שירד לאילת‪ ,‬נהרג‬
‫חן מאש שנורתה מן המארב על ידי מרצחים‪,‬‬
‫באזור עין יהב‪.‬‬
‫הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ אפיקים‪.‬‬
‫יהי זכרו ברוך‪.‬‬

‫וכך זה היה‪…‬‬
‫פעמיים בשבוע‪ ,‬ביום ראשון וביום חמישי‪,‬‬
‫היה יורד אוטובוס לאילת‪ .‬הייתה זו הזדמנות‬
‫נאה לאותם החיילים הנמנים עם הליווי לעזוב‬

‫לעשרים וארבע שעות את מחנה הצריפים‬
‫הקטן בערבה‪ ,‬לרחוץ בימה של אילת וללקט‬
‫אלמוגים‪ .‬נוסעים בשני ג'יפים דרומית לבאר‬
‫שבע‪ ,‬מחכים לאוטובוס ומלווים אותו עד‬
‫אילת‪.‬‬
‫למחרת חוזרים באותה הדרך‪ .‬הדבר כבר הפך‬
‫לשגרה‪.‬‬
‫ב‪ 16-‬באוגוסט תפס חן את מקומו מאחורי‬
‫המקלע בג'יפ הנוסע בראש השיירה הקטנה‪,‬‬
‫כי הפעם היה הוא אחראי לליווי‪ .‬לידו נהג‬
‫יורם‪ ,‬בן כפר גלעדי‪ ,‬ומאחור ישב מאיר‪ .‬בג'יפ‬
‫השני‪ ,‬המאסף‪ ,‬ישב חברו חיימק'ה‪ ,‬הנהג עוזי‪,‬‬
‫אף הוא מכפר גלעדי‪ ,‬והאלחוטאי עם מכשיר‬
‫הקשר‪ .‬שישה בחורים‪ .‬האוטובוס היה מלא‪:‬‬
‫שלושים וחמישה נוסעים ושני נהגים‪.‬‬
‫ביום קיץ כזה מתעטפת כל מכונית בענן אבק‬
‫המסתיר אותה מעיני הנוסעים מאחוריה‪.‬‬
‫עוברים את עין יהב‪ ,‬התחנה הבאה תהיה באר‬
‫מנוחה‪ .‬מחצית הדרך מבאר שבע כבר אחריהם‪.‬‬
‫בינתיים כלום לא אירע‪ .‬עכשיו חולפים‬
‫במהירות ליד הקומנדקר השרוף‪ ,‬שבו נרצחו‬
‫ארבעת אנשי תה"ל‪ .‬השעה ‪ 11:00‬בקירוב‪.‬‬
‫הכביש מתפתל בסיבוב‪ ,‬ופתאום‪ …‬מטח יריות!‬
‫מה שקרה עוד‪ ,‬לא נדע אולי לעולם‪ .‬האבק‬
‫ורעש המנוע מנעו מנהגי האוטובוס ונוסעיו‬
‫לדעת מה התרחש במרחק קטן לפניהם‪ ,‬ואפילו‬
‫החיילים שבג’יפ לא הרגישו דבר עד שלא‬

‫הותקפו אף הם‪.‬‬
‫הג'יפ שבו מצאו השלושה את מותם נמצא‬
‫ליד הכביש כשהוא מנוקב בחזיתו‪ .‬האם‬
‫פקד חן‪ ,‬ברגע שהתגלה לפניו המארב‪ ,‬לעלות‬
‫עליו? או שמא נפגע יורם מיד‪ ,‬והגלגלים סטו‬
‫מאליהם? האם הספיק להפעיל את מקלע? הם‬
‫היו שלושה והיו מופתעים‪ ,‬הללו היו כעשרים‬
‫וארבו להם בעמדות טובות‪ .‬את כל הציוד‬
‫והרכוש שדדו‪ .‬רק מצלמתו של חן נעלמה‬
‫באורח פלא מעיני הרוצחים‪ .‬אף לא הקפידו‪,‬‬
‫כנראה‪ ,‬אחרי "הניצחון" הזה‪ ,‬על דיוק הירי‪,‬‬
‫והאש שהמטירו על האוטובוס הייתה פחותה‬
‫ופחות מכוונת‪ .‬וכך‪ ,‬במחיר השלושה‪ ,‬נמנע‬
‫האסון הגדול ולא נשנה הרצח של מעלה‬
‫העקרבים‪.‬‬
‫‪…‬ביום ראשון‪ 19 ,‬באוגוסט‪ ,‬שוב ירד אוטובוס‬
‫לאילת‪.‬‬





גלילה לראש העמוד