סמל דרור לוי

‫בן עדה ויצחק‬
‫נולד בהרצליה‬
‫ביום י"ד באלול תרצ"ו ‪-‬‬ ‫‪1.9.1936‬‬
‫נפל ביום כ"ה בניסן תשט"ז‪- ‬‬ ‫‪6.4.1956‬‬
‫התגייס באוגוסט ‪1954‬‬
‫נפל בטיול חופשה לסלע‬
‫האדום בירדן‬
‫מקום קבורה‪ :‬הרצליה‬
‫בן ‪ 19‬בנופלו‬





אודותיו:

עם בוא יום גיוסו לצה"ל התנדב לחיל‬
‫הצנחנים‪ .‬החיל היה עדין בחיתוליו ודוק של‬
‫ערפל מאפיל על תקופת שירותו‪" 1954 .‬פעולות‬
‫התגמול"‪ .‬במושבה פרחו שמועות מסתוריות‬
‫על עלילות הצנחנים ההולמים באויב וביניהם‬
‫דרור‪ ,‬הלוחם ללא חת‪ ,‬המוכשר ועז הנפש‪.‬‬
‫באחת מחופשות השבת יצא דרור עם חבר‬
‫לטיול מסע‪ ,‬אל ה"סלע האדום" היא פטרה‪.‬‬
‫בדרכם חזרה מן העיר האגדית נקלעו למארב‬
‫ירדני ולאחר קרב קצר‪ ,‬נפגע דרור מן האש‬
‫ונהרג‪ .‬הובא למנוחות בחלקה הצבאית בבית‬
‫העלמין בהרצליה‪.‬‬

‫דרור נולד במושבה הרצליה‪ ,‬בימי מאורעות‬
‫תרצ"ו‪ .‬היו לו ארבעה אחים גדולים ואחות‪,‬‬
‫והוא בן זקונים‪ .‬אביו‪ ,‬שבא מראש פינה‬
‫הגלילית‪ ,‬שעל מייסדיה נמנה סבו של דרור‪,‬‬
‫התיישב בהרצליה‪ ,‬היה ממייסדיה ובנה ביתו‬
‫בקצה הצפוני של המושבה‪ .‬בחצר סביב הבית‪,‬‬
‫"חלקת אלוהים קטנה"‪ ,‬נטעו כל עצי "גן עדן"‪.‬‬
‫בחזית החלקה עמדה שורת עצי זית שעיטרוה‬
‫כנזר‪.‬‬

‫‪ …‬דרור בא הביתה לחופשה‪ ,‬למספר שעות‪.‬‬
‫גבוה מכולנו‪ ,‬שריריו משתרגים‪ ,‬הליכתו הליכת‬
‫פנתר דרוכה‪ ,‬ועל תג יחידתו השפיפון המכונף‬
‫(סמל הצנחנים)‪ .‬ראיתיו‪ ,‬ורחב לבי‪ ,‬הייתי כה‬
‫גאה בו‪…‬ובעומק לבי ביקשתי את האל‪" :‬אנא‪,‬‬
‫שמור על הנער‪ .‬אלי‪ ,‬עשה זאת למעננו‪ ,‬ולמען‬
‫אמא‪ ,‬שנפשה כה קשורה בנפשו"‪ .‬חברתו‬

‫התקופה הייתה סוערת‪ :‬גרנות עלו בלהבות‬
‫ופרדסים נעקרו‪ .‬דרור היה מבלה עם ילדי‬
‫המושבה‪ ,‬העוקבים בהערצה אחרי השומרים‪,‬‬
‫הרוכבים על סוסים אבירים במושבה‬
‫וסביבותיה‪ ,‬כשנשק על הכתף‪ ,‬ואלה ארוכה‬
‫נתונה בנדן הצמוד לאוכף‪ .‬לפעמים‪ ,‬היו‬
‫השומרים חונים לסעודה קלה בבית הוריו של‬
‫דרור‪ ,‬טרם המשיכו דרכם בחולות העמוקים‬
‫לעבר שפיים ונתניה‪ .‬בביתו של דרור הייתה‬
‫אורווה‪ ,‬ובה שלושה סוסים‪ ,‬עליהם הרבה‬
‫לרכוב עד שהיה לרוכב מצטיין‪ ,‬ואף הרבה‬
‫לבצע להטוטי רכיבה עוצרי נשימה‪.‬‬
‫עם התבגרו‪ ,‬ניכר בו כי ניחן בכושר מנהיגות‬
‫ללא עוררין בקרב צעירי המושבה‪ .‬הנערים‬
‫ציפו "בדחילו ורחימו" למוצא פיו‪ ,‬והנערות‪,‬‬
‫ראו וקרנו מאושר‪ .‬וכאשר הראה סימני קוצר‬
‫רוח לנוכח תשומת ליבן התפעמו מצניעותו‬
‫וענוותנותו‪ .‬דרור היה רקדן מעולה וחולל‬
‫נפלאות בריקוד ה"דבקה"‪ ,‬אשרי עין שזכתה‬
‫לראותו‪.‬‬
‫הוא היה מן הפעילים באגודת יורדי הים‬
‫"זבולון"‪ .‬בלילות חורף סוערים היה חומק‬
‫מן הבית אל שפת הים‪ ,‬למעגן הסירות‪ ,‬כדי‬
‫להשגיח עליהן‪ ,‬לבל יתנפצו בגלים המתנפצים‬
‫על החוף‪ .‬עם שחר היה שב הביתה‪ ,‬עם שוך‬
‫הסערה‪ ,‬לאחר לילה ללא שינה‪ .‬במיטב כספו‬
‫רכש לעצמו רובה‪ ,‬ושנתיים לפני גיוסו לצה"ל‬
‫כבר התאמן בחשאי‪ ,‬בסתר חורשות ואפיקי‬
‫נחלים‪ ,‬בשבת ובכל שעה פנויה‪ ,‬והיה מבצע‬
‫צליפות מעוררות הערצה‪ .‬בראותו את צער אחיו‬
‫החקלאים על הנזקים שגרמו התנים במקשאות‬
‫האבטיחים‪ ,‬היה יוצא למארבים בלילות‪,‬‬
‫הורג תן‪ ,‬ותולה את נבלתו על מוט בשולי‬
‫המקשה‪" ,‬למען יראו תנים אחרים וייראו"‪…‬‬
‫גם בעפרונים שהזיקו לגידולים היה דרור יורה‬
‫ופוגע בלי להחטיא‪.‬‬

‫סיפרה על הצנחנים‪ ,‬שחזרו לבסיס עורפי‬
‫מפעולות נקם‪ ,‬דם ואש‪ …‬דרור‪ ,‬מזוקן וחמוץ‬
‫בגדים‪( ,‬בחברת חבריו סביב למדורה)‪ .‬היה‬
‫מפזז‪ ,‬רוקד את ריקוד "הדבקה" ומסלסל בעגה‬
‫הבדווית שסיגל לעצמו‪ .‬מאלתר בו במקום‬
‫מילים לשיר על קרבות "הסבחה"‪" ,‬בארותיים"‪,‬‬
‫"כונתילה"‪ ,‬חטיפת הקצינים הסורים‪ …‬ועוד‪.‬‬
‫היה רוקד ושר‪ ,‬בדבקות והתלהבות‪ .‬והחברים‬
‫עונים נלהבים בפזמון חוזר‪ .‬ושוב בא דרור‬
‫לחופשה‪ ,‬בערב פסח ‪ .1956‬היה אהוב וחמוד‪.‬‬
‫הפעולות העקובות מדם לא השפיעו על טוב‬
‫ליבו וסבר פניו החביב‪ .‬אהבנו אותו קרוב‬
‫ורחוק‪ …‬איך אפשר אחרת? בתום החופשה‪,‬‬
‫"מי ידע לב אם?"‪ ,‬אמרה לו אימו‪" :‬דרור‪,‬‬
‫תחזור בשלום!" והוא ענה לה בחיוך שובה לב‪:‬‬
‫"אינשאללה"‪…‬‬
‫והשמועות אמרו‪ :‬הצנחנים היו בבסיס " עין‬
‫חוסוב" (עין חצבה)‪ .‬ביום שישי בערב‪ ,‬עם‬
‫הדמדומים‪ ,‬חמקו דרור וחברו דימיטרי וחצו‬
‫את גבול ירדן מול "הסלע האדום"‪ .‬עם חשכה‬
‫צעדו באפיק ואדי חושייבה‪ ,‬מדרום לואדי‬
‫מוסה‪ .‬לאחר שצעדו כל הלילה‪ ,‬הגיעו עם בוקר‬

‫לפטרה‪ .‬יום שלם בילו‪ ,‬טיילו במכתש העיר‬
‫האגדית‪ ,‬וסיירו בארמונותיה‪ ,‬השתוללו בשמחה‬
‫ובהתפעלות וצילמו עשרות תמונות מנופיה‪.‬‬
‫עם ערב‪ ,‬הקדימו לחזור הביתה טרם חושך‪ ,‬כדי‬
‫לנצל את הלילה לחציית הגבול‪ ,‬מארב צלפים‬
‫בדווים‪-‬ירדניים המתין להם לרגלי "ג'בל הרון"‪,‬‬
‫"הור ההר" (כשמונה ק"מ ממערב לפטרה)‪.‬‬
‫בקרב הנואש נהרג דרור‪ .‬חברו הפצוע דימיטרי‬
‫חמק‪ ,‬חזר והגיע לערבה מול באר מנוחה‪ ,‬שם‬
‫המתין להם חבר מהיחידה אשר אסף את‬
‫הפצוע והשיבו ליחידתו‪.‬‬
‫המשפחה לא ידעה דבר‪ ,‬למרות ש"כל הארץ"‬
‫ידעה‪ …‬ובמושבה‪ ,‬עוברים ושבים חולפים על‬
‫פנינו‪ ,‬מסתכלים‪ ,‬מחרישים והולכים לדרכם‪,‬‬
‫מבלי לומר דבר‪ …‬במשך ימים במספר‪ .‬עבדתי‬
‫בעידור בגן הירוק שלנו כששמעתי קול אישה‬
‫קורא בשמי מרחוק‪ .‬מעולם לא נהגתי להפסיק‬
‫עידור באמצע שורה ולכן הזדקפתי לרגע‪,‬‬
‫ועניתי לה‪" :‬אך אסיים את השורה הזאת?"‪.‬‬
‫אולם היא קראה לי שוב בקוצר רוח‪" :‬בוא‬
‫מיד"‪ .‬הבנתי שקרה משהו רציני‪ ,‬נעצתי את‬
‫מעדרי באדמה‪ ,‬ואצתי לקראתה (המעדר נותר‬
‫תקוע בשטח‪ ,‬יתום עד תום "השבעה")‪ .‬היא‬
‫סיפרה לי את הבשורה הרעה‪" :‬דרור נפגע!"‪.‬‬
‫אספתי את ארבעת האחים ונסענו לתל נוף‪ ,‬שם‬
‫קיבלנו אישור לגרוע מכל‪ :‬דרור נפל‪.‬‬
‫את גופתו של דרור מסרו הירדנים לצה"ל‬
‫במעבר הגבול באילת‪ .‬רק לאחר חמישה ימים‬
‫הגיע גופתו על משאית אזרחית‪ ,‬מסורבלת‪,‬‬
‫מאובקת‪ ,‬למרכז הארץ‪" .‬הגיבור חזר הביתה"‪…‬‬
‫הפעם‪ ,‬ל"מנוחת עולמים" בחלקה הצבאית‪.‬‬
‫אמא מיאנה להינחם‪ .‬בשבתנו אבלים‪,‬‬
‫מלמלה וחזרה פעם אחרי פעם‪" :‬הוא שרף‬
‫את ליבי‪ .‬המילה האחרונה ששמעתי ממנו‬
‫היא אינשאללה‪ "…‬ואני חשבתי בליבי‪ ,‬שאחרי‬
‫שדרור נהרג העולם לא יוכל לשוב ולחזור‬
‫לקדמותו‪ .‬כיצד אפשר להמשיך לחיות בלי‬
‫דרור?‪ ..‬שנים רבות היה ביתנו שרוי באבל‪.‬‬
‫לסיום‪ ,‬אצטט את הנביא עובדיה‪ ,‬פרק א'‪,‬‬
‫לנקום את דם אחי דרור‪" :‬והעלו מושיעים בהר‬
‫ציון ‪ -‬לפשוט את הר עשיו" (היא פטרה)"‪.‬‬
‫נרשם מפי האח הרצל בשנת ‪.1982‬‬





גלילה לראש העמוד